אהבותיה של אמה מאת רוית ליפשיץ ציון. קמפיין גיוס מימון המונים

אהבותיה של אמה מאת רוית ליפשיץ ציון. קמפיין גיוס מימון המונים

'אהבותיה של אמה'- מאת רוית ליפשיץ ציון. רומן רומנטי לא שגרתי

בעל, אישה וגבר לוקחים אותנו למשולש אהבה סוחף, לוהט ומרתק, בין תל אביב, פריז ולונדון. 

על בחירות בין המוכר והבטוח ובין החדש והמסעיר, גילוי עצמי והכוחות הטמונים בנו, בחירה והזדמנות שנייה ושבכל גיל צריך זמן לאושר.

קמפיין גיוס מימון המונים- אתר ג'אמפסטארטר

אהבותיה של אמה- קמפיין מימון המונים עולה לאוויר ב- 9.7.17

קמפיין מימון המונים עולה לאוויר ב- 9.7.17 

המסיבה האחרונה.

רובין רייט לובשת שמלת Prabal Gurung , תכשיטי קרטייה, צילום: David Slijper
כוכבת השער של הארפר'ס בזאר , UK, אפריל 2016

נרדמתי במיניבוס. מה הפלא, יום עמוס. הראש היה מפוצץ ואני אחרי שתי אורגזמות ולא בכושר אולימפי. נכנסה הודעה מאלכסנדרה. לא קליין אלא שולמן. הזמנה למסיבת חג המולד של ווג למוזמנים בלבד, הצצתי בעין אחת. לעזאזל, הייתי חותכת יד כדי לבוא. אלכס הייתה נהנית שם בטירוף. אין דבר, אני אחגוג עם סופגניות. אולי באמת אערוך מסיבה קטנה? לא הזמנתי שנים. עם סופיה ובעלה, אלה ולילי, סטיבן והנרי, תרצהל'ה וחברותיה, רחל ומיכאל קליין ההורים של דני בוי שלא היו אצלי למעלה משנה כי לא הזמנתי אותם ואולי גם עם אחותו שרונה ומשפחתה שלא הייתה אצלי למעלה משנה מאותה סיבה. אלכס ובן בן ינגנו וכמו תמיד יהיו מרכז העניינים במן פרה- מכירה פומבית.

 נעצבתי לרגע. הייתכן שזו המסיבה האחרונה בה כולנו  מבלים יחד כמשפחה? מי יודע? יכולתי לעבור את היום הזה בקלות לו הייתי מתמקדת רק ביצירות האומנות היפות ושחלק מהן לא היו מזויפות ושדארסי לא היה כל כך נפלא וחושני עם קול מלטף בטלפון ודני בוי לא היה כל כך מדהים בזיהוי של היצירות והידע שלו ריחף בכל מקום בירושלים ושאלה ולילי לא היו כל כך מאוהבות ומקסימות יחד ואני כמו גלגל חמישי ושלא היה מצפה לי ערב עם תרגילים של רוחמה ושהנרי לא היה דואג לי כל הזמן כאילו דארסי כאן איתי, אז הכל היה בסדר לו יכולתי להתמקד רק בדבר אחד.

 "די לעצבות!" אמרתי בטעות בקול רם וכולם הגיבו במבט שואל. דצמבר הוא זמן לחגיגות: שמלות קוקטייל מרשרשות, עקבי סטילטו, תכשיטים עם נוכחות ותסרוקות מורמות עם תלתל הנופל בטעות על הכתף בנון שלאנט. 

 זו הרוח הנכונה. 'מכבים אנחנו,' זמזמתי 'ולנו הניצחון!' (וכל זה בלי כוס יין אדום אחת).

מתוך ספר הביכורים.  

רובין רייט, הארפר'ס בזאר, UK, גליון אפריל 2016
שמלת BOSS, נעלי ג'ימי צ'ו, תכשיטי קרטייה, צילום: David Slijper

רובין רייט, כמעט בת 50 משחקת ב"בית הקלפים" וקוצרת תשבחות חסרות תקדים.
שמלת רלף לורן קולקשן, תכשיטי קרטייה, סגנון: Charlie Harrington, צילום: David Slijper

אמה קליין עושה את זה.

הוורדרד המבעבע

 אני עושה את זה. אני לא מכירה פה נפש חיה כך שאין לי מה להפסיד. במקרה הגרוע זה יהיה כישלון חרוץ. קמתי וניגשתי לשולחן ההרשמה. "אנגן על הפסנתר ואשיר," אני אומרת לדוגמנית העל שרושמת. נעשה לי חם. זה לא רק החימום, לא ניגנתי שנים. ואפרופו, גם לא עשיתי חימום. מה אנגן? ריק מוחלט. מכל הרפרטואר הרחב שלי לא עולה לי בראש אף שיר. קדימה אמה, הסטנדרטים הידועים. המוח כמו קליפה ריקה. פרח הלילך, שיר סתיו? אלטון ג'ון?  ג'אז? אולי בוסה נובה? לספור עד עשר ולהירגע, המחשבות שלי נודדות. אני חוזרת לשולחני הצדדי ולוגמת לרוויה. לגימה רודפת לגימה. אני בכוס שלישית של הוורדרד המבעבע. לפתע אני שומעת את שמי. אמה קליין תנגן ותשיר. היא תציג את עצמה.

נעמדתי, הסתדרתי לרגע שלפחות אראה מושלם. פסעתי בצעדים איטיים לכיוון המדרגות. נזכרתי בכמה קטעים אך במה אבחר? הקהל באולם נראה כצלליות נעות בעקבות היין ששתיתי ואני חשתי אותו, הפעם מבעבע בעורקיי. עליתי במדרגות בנעלי הלק שלי  עם גב זקוף ולב מפרפר. אין דרך חזרה. התיישבתי ליד פסנתר הכנף הישן, נגעתי בכמה קלידים, הרגשתי כמה אקורדים. הפסנתר היה מכוון והצליל חם, מלטף ומזמין. כיוונתי אליי את המיקרופון ומצאתי עצמי מברכת בבון סואר. במקום להתחיל בשטף מילים בחרתי בכמה שפחות דיבורים. "אפתח ב-Fly me to the Moon , תודה".

צלילים ראשונים, אקורדים. טעות קלה. לא לדאוג, איש לא הרגיש. אט, אט הרגשתי את הפסנתר, תפסתי תאוצה ובטחון ואז... התחלתי לשיר. הקול שלי מחוספס. עמוק. עצמתי עיניי וכל כולי שקועה במוזיקה. חששותיי התפוגגו. מדי פעם יצרתי קשר עין עם הקהל היושב סביב השולחנות. הרגשתי שהם מרוכזים ושהם איתי. בן בן היה גאה בי. הוא מבצע את השיר עוד יותר טוב. סיימתי את השיר והקהל שהיה אדיש עד כה, מחא כפיים במרץ ומרגע לרגע המחיאות התחזקו. קמתי ונעמדתי מלפני הפסנתר וקדתי להביע תודה. "מרסי, מרסי אתם אדיבים מאוד". לקחתי בידי את המיקרופון והתחלתי לדבר. "אני מוזיקאית," הקהל השתתק. פה ושם עוד נשמעו מחיאות כפיים. "כבר הרבה שנים עוסקת באומנות. יש לי שני ילדים מקסימים. עושה הכול חוץ ממוזיקה. עד הערב. אני מודה לכם על ההזדמנות להחזיר את המוזיקה לחיי." (מתוך ספר הביכורים). 

דיאנה קרול. חמישיית פסנתר. לאס וגאס, 2007. 

LE ROYAL MONCEAU, סוראליסטי, אמנותי, מחזיר את זוהר הישן.

הנוף המשתקף ממרפסת הסוויטה ברויאל מונסו

אקסצנטרי ולא לכולם. מסוגנן מאין כמוהו, מְטוּפָּח, מתוחכם ורומנטי לחלוטין. מלון המנוהל באופן עילאי. אין להכחיש שהוא יומרני עד אבסורד אך היומרה נהדרת. כרגע זה המלון הפריזאי בו אני הייתי רוצה לשהות. לחלומות לפעמים יש נטייה להתפרע.

LE ROYAL MONCEAU

מלון רויאל מנסו שהוקם בשנת 1928, נפתח מחדש בסוף 2010 לאחר שיפוץ של 28 חודש. מטרת ההשקעה הייתה להצית מחדש את המוניטין הזוהר כבימים ימימה, בם ידוענים כג'וזפין בייקר, קוקו שאנל, ארנסט המינגווי, ראוול, מאן ריי, דאדאיסטים וסוריאליסטים שונים נהגו לפקוד אותו דרך קבע. 

המלון ממקום בשדרת הוש, אשר יוצאת משער הניצחון ועד פארק מונסו ברובע ה -8. שד' השאנז אליזה  ו- Rue du Faubourg Saint-Honoré נמצאים במרחק הליכה קצרה משם.

האווירה

במילה אחת: אמנותית. פיליפ סטארק, כשומר על האתוס של אמני האוונגרד שפעם היו תלויים כאן, יצר רצף של חללים פנטסטית ושופעת, מלאה נברשות ומראות ונציאניות התואמים לחותם שלו. בקומת קרקע יש לא רק בר ושתי מסעדות, אלא גלריה לאמנות שאצר Hervé Mikaeloff , האיש האחראי ל"חלל התרבותי" של לואי ויטון, חנות ספרי אמנות מעולה וצוות של 'שוערי אמנות' לתת ייעוץ על התערוכות. (אחד היועצות, ג'ולי, הייתה דוקטורנטית להיסטוריה של האומנות). יש גם חנות קונספט המוכר אופנה, אביזרים מן החדרים כמו כסוי סאטן המונח על כל מיטה בחדרים, ואפילו כסאות של זאהה חדיד. ( על המחירים לא נדבר פה).

הסִגְנוֹן

סוריאליסטי אך נוח. ההוד וההדר של המבנה טמונים במעלה המדרגות מברזל והחצר הפנימית למול הנוף. אך, כפי שפלובר ציין, אלוהים נמצא בפרטים הקנים: פנלים וקונכיות של תומאס בוג המעטרים שתי מסעדת קרפצ'יו, עדר חיות מקורננות של ניקולאי פולנסקי  מקדמות העלייה למדרגות הלולייניות, בריכה באורך 28 מטר היוצרת מבנה פיסולי מרכזי בתוך הספא הענק והלבן של קלרינס שעיצב פיליפ סטארק.

גלריה לאומנות במלון

איזה חדר להזמין?

במלון 64 סוויטות ו -85 חדרים מרווחים, כל עוצבו במלכותיות על ידי פיליפ סטארק. חובבי הפנג שואי עלולים להרגיש שלא בנוח שכן המיטות פונות עם גבם אל הכניסה. הסוויטות מאופקות אך עדיין זוהרות החדר הפריזאי, מתחת לשולי גג בקומה עליונה, הוא כנראה הקסום ביותר.

בקצרה

אקסצנטרנרי ולא לכולם. מסוגנן מאין כמוהו, מְטוּפָּח, מתוחכם ורומנטי לחלוטין. מלון המנוהל באופן עילאי. אין להכחיש שהוא יומרני עד אבסורד אך היומרה נהדרת. כרגע זה המלון הפריסאי בו אני הייתי רוצה לשהות. לחלומות לפעמים יש נטייה להתגשם. 

תשאלו את אמה קליין.

 www.leroyalmonceau.com

(כל הזכויות שמורות לרוית ליפשיץ ציון C)

לאמה קליין יש שני ולנטיין (מי את אמה קליין?)

אמה קליין פוגשת את סופיה לתה מנחה בקלארידג'.